אנטליה – העיר

העיר אנטליה נמצאת בדרום טורקיה בחוף המערבי של הים התיכון.
אנטליה עם רצועת החוף של כ-200 ק"מ עם מפרצים ומפרצונים לחופיו של הים התיכון, הפכה לאחד ממרכזי התיירות הפופולריים בטורקיה. מישור החוף שלה מכוסה במטעי בננות, פרדסים של פרי הדר, יערות אורן וחורשות של עצי דקל.

פסגות הרי הטאורוס המכוסים יערות היורדים עד לחוף, נשארים מכוסים שלג עד אמצע הקיץ.

אנטליה ומרכזי התיירות סביבה – קמר, בלק, סידה ואלניה הומים תיירות בכל עונות השנה.
המפרצונים, העמקים והיערות מציעים אתרי פיקניק יפיפיים. כן ישנם באזור אנטליה מפלי מים, מערות ועוד הרבה אתרים טבעיים יפיפיים המחכים לבואם של התיירים.

העיר אנטליה ממוקמת על צוק בקצה המפרץ. במרכז העיר נותרו שרידים מן החומה העתיקה, המקיפה עתה את נמל היכטות. מאז 1970 התרחבה העיר במהירות לכיוון צפון ודרום. בעשרים השנה האחרונות הגירה ממרכז וצפון אנטוליה הגדילה את האוכלוסייה בעיר ב-400%.
ייצור הכותנה על האדמה הפורייה, החממות הענקיות והתיירות הביאו למקום שגשוג ועושר. תושבים רבים מרחבי טורקיה מחזיקים בתי קיץ באנטליה.
אנטליה הוקמה יחסית מאוחר לערים סביבה, היא הוקמה לפני כשלושת אלפים שנה על ידי אטלוס מלך פרגמון, אשר נתן לה את השם אטלייה.

מקורות הפרנסה של העיר העתיקה היו מסחר במלח, שמן זית, דגנים, עצי ארז ובשר.
ההיסטוריה של אנטליה משולבת בהיסטוריה של אנטוליה. בשנים 1918-1921 נכבש כל האזור על ידי כוחות איטלקיים.
אנטליה היא גם אחת ממרכזי האמנות והתרבות בטורקיה, יש בה מספר פעילויות תרבותיות כמו פסטיבל אמנות וסרטים ופסטיבל של אבנים טובות.
התמחות נוספת באזור אנטליה היא הכנת ריבות מכל הצורות של הפירות והירקות המקומיים.

רקע
המשורר הטורקי הגדול Nazim Hikmet תאר את אזור אנטוליה כחצי אי הנראה כמו ראש של סוס הבולט מאסיה לתוך הים התיכון. לאורך חופה הדרומי של אנטוליה משתרעים הרי הטאורוס המגיעים לגבהים של עד 3,000 מטר, ומכוסים בשלג כבד בחודשי החורף. מההרים יורדים נחלים קטנים וגדולים וחלקם מגיעים עד לרצועת החוף, שבה צירוף של שמש ים תיכונית ואדמה פורייה, יוצרים אזור חקלאי פורה.
במדרונות ההרים יערות עבותים של עצי אורן, ועצי ארז. בגבהים מעל 2,000 מ' אין צמחיה. בהרים סוגים רבים של חיות המהווים גן עדן לציידים, החיה הפופולרית ביותר היא העז הפראית. יש הטוענים כי פנתרים חיו באזור זה בעבר.
התוצרת החקלאית החשובה ביותר של האזור היא כותנה, דגן, שומשום ופרי הדר. לאחרונה החלו גם בגידול פרחים בחממות. השילוב יוצא הדופן של אדמה פורייה, שפע של מים והשמש הים תיכונית הביאו לגידול מרשים של ערים באזור.

היסטוריה
באזור, שכונה בעבר פמפיליה, נמצאו במערות ממצאים המעידים על התיישבות אנושית שהחלה 100,000 שנה לפני הספירה. המערות והסלעים שימשו מחסה למתיישבים הראשונים באזור. בתקופות הפליאוליטית, המזואוליטית והניאוליטית החלו המתיישבים לרדת מההרים למישור וכתוצאה מכך בתקופת הברונזה החל להתפתח מסחר, אשר הגביר את חשיבות האזור. לאחר מלחמת טרויה בסוף האלף השני לפני הספירה, הגיעו מתיישבים מאיזמיר אשר הקימו לעצמם ערים באזור אנטוליה (אנטליה, פרגה, אספנדוס, סידה ועוד). בשנת 546 לספירה נכבש האזור על ידי הפרסים. בשנת 334 לפני הספירה כבש אלכסנדר הגדול את כל ערי פמפיליה. בשנת 133 נכבשה שוב פמפיליה על ידי הרומאים. הרומאים פיתחו מאוד את האזור, הם בנו כבישים לרוחבה של אנטליה, השכינו שלום והמקום שגשג. בעקבות שגשוג זה נבנו בניינים רבים, חומות הגנה על הערים, תיאטראות, בתי מרחץ, מזרקות ועוד. כן התפתחה אמנות אשר באה לידי ביטוי בפסלים שהוצבו במרכזי הערים, שדרות עמודים עם כותרות מעוטרות ועוד. רוב היופי הזה נהרס ברעידת אדמה שהייתה באזור במאה השנייה לפני הספירה.

במאה השלישית לפני הספירה קיסרים רומאים נוצריים משליטים את הדת הנוצרית באזור, הם הרסו את המקדשים הפגנים ובנו כנסיות בכל האזור.
עם עליית האיסלאם ויסוד המדינות הערביות, נחשפה פמפיליה להתקפות אשר גברו בעוצמתן במאות השביעית והשמינית לספירה, והדבר גרם לשקיעתן של הערים, השיטה הכלכלית חברתית התמוטטה סופית כאשר הערים נהרסו על ידי רעידת אדמה חמורה בסוף המאה השמינית.
הטורקים הופיעו באנטליה בתחילת המאה האחת עשרה, הם הביסו את האימפריה הביזנטית בקרב Malazgirt בשנת 1071, ומאז הטורקים הסלג'וקים התפזרו במהירות בכל רחבי אנטוליה. הם הקימו את בירתם בקוניה ב-1207 ושילבו את פמפיליה במדינה הטורקית.